מי עושה מה?

בכל משפחה יש את זה שמנהל את הטיפול. סדרן עבודה שאחראי על חלוקת המשימות השונות בטיפול בהורים. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעשות את זה נכון.

אתי שונאת להכין סידור עבודה.
אם יש משהו שיגרום לה לעזוב את העבודה, זה הדבר הזה.
איכשהו, בכל מקום שהיא מגיעה אליו, מגלים את הכישרון שלה בהכנת רשימות וסידור אנשים בטבלאות. בתנועת הנוער, בהכנות לקראת שבת עם החברים ואפילו בגן של הילדים. כשצריך לחלק משימות, קוראים לאתי.
גם עם האחים והאחיות שלה היא זו שמכינה את הסידור העבודה המשפחתי. שם, במקום לחלק בין מי מביא פשטידה וחד”פ או מי עובד משמרת בוקר או צהרים, היא מכינה רשימות של תרופות ותורנויות של הסעה לבדיקות. מי מגיע לבקר ומתי, ואצל מי אבא יהיה בשבת או בראש השנה. 
מציאת האיזון העדין בין הצרכים של כל אחד מבני המשפחה לבין הצרכים של אבא היא משימה נפיצה. לכל אחד יש את המשפחה שלו, את העבודה והעניינים שלו, ולא תמיד הם רוצים או יכולים להתפנות לסידור העבודה שהם קיבלו ממנה. והם צודקים, לכולם יש סיבה אמיתית והיא לגמרי מבינה אותם. היא לא כועסת עליהם, אחרי הכל הם המשפחה שלה והם ביחד בסיפור. היא פשוט שונאת את התפקיד שהיא קיבלה. ואת העבודה הזו היא לא יכולה לעזוב.

מי עושה מה?

יש משפחות בהן יש אחד כזה, זה שמנתב את העניינים. זו שמבינה באקסל ועובדת כמנהלת משאבי אנוש אז כולם מניחים שהיא תעשה את התפקיד הכי טוב. לפעמים אתם לוקחים את התפקיד כי אתם רוצים להקל על השאר, ולפעמים זו הבחירה של ההורים. אתה תעשה את זה. את הבת הבכורה וזה התפקיד שלך.

האתגר בתפקיד הוא כפול. יש את הצד הטכני, את ניהול המשימות. כל בית והמשימות שלו, בין אם זה רק לסדר תרופות ועד ג’ינגול בין שני מטפלים זרים וניהול הבית מא’-ת’. ויש את הצד התקשורתי, איך לנהל את התקשורת עם המשפחה עם מינימום קצרים בתקשורת, אי הבנות וחוסר נעימות, וכמובן בלי לקחת את כל המשימות עליך.

אגב, לקחת את הכל עליך זו הבחירה הקלה והנפיצה. היא קלה כי אז לא צריך לבקש טובות מאף אחד, והתמונה המלאה תמיד בשליטתך. היא נפיצה כי זה עלול להביא לעומס כבד עליך. כי זה עלול להרעיל את היחסים עם שאר המשפחה. גם מצדך, ההרגשה שהכל עליך ו”הם אף פעם לא עוזרים/שואלים/מתעניינים”, וגם מצדם כי הם מרגישים מודרים, שהדיחו אותם מתפקיד המשפחה שעוזרת.

חמישה טיפים לסדרנים ולמשפחות

אז מה אפשר לעשות?

הנה חמישה טיפים קטנים שיעזרו לכם לשנות או לשפר את המצב.

1. קודם כל מדברים אחד עם השניה. אם לא מדברים אלא נוהמים או חושבים על הדברים בראש שלנו ומניחים שהצד השני מבין אותנו, זו לא דרך תקשורת מי יודע מה.
   
   
2. וואטסאפ הוא כלי נחמד, אבל יכול להיות דרך תקשורת איומה. המון מקום לחוסר הבנה ומתחים בגלל שטות, בגלל שכתבת הודעה עם ילדים שמטפסים לך על הראש. כתבת? תקראי שוב. קראת ונעלבת? תקרא שוב.
   
   
3. חלוקת משימות לפי חוזקות. 
   אתה עובד בעבודה גמישה וזמין בליווי לרופאים, את טובה בלסדר תרופות ולדאוג שיש הכל בבית. הוא גר קרוב ויכול לעשות השלמות במכולת ולהיכנס להגיד שלום פעם ביום. לכל אחד יש את המשימות שבאות לו ביתר קלות. לא צריך שיהיה שוויון בנטל, אלא חלוקה. כל אחד לוקח את מה שהוא יכול, וסדרן העבודה מנתב משימות לפי החוזקות. ולפעמים, המשימה היא נאחס ולא מתאימה לאף אחד. ואז צריך להתגמש ולהתפשר. לבוא אחד לקראת השניה, כי בסופו של דבר אתם משפחה.
   
   
4. להימנע מפנקסנות.
   פנקסנות זה כשאתה מנהל פנקס קטן בראש שלך ורושם כל פעולה שאתה עושה לעומת אחרים. ואז, כשמישהו אומר שהוא לא יכול או רוצה לעשות משהו, הפנקס נפתח והתיעוד מוטח בו, או שאתה מציץ בו וממלמל לעצמך במרירות על כך שאתה עושה הכל והוא לא. זה לא בריא  ליחסים שלכם, ולא מקדם את המשימה. אם באמת יש פערים וטענות, תדברו את זה על כוס קפה ברוח טובה עד כמה שאפשר. גם טעים וגם בריא.
   
   
5. פגישות עדכון.
   אחת לכמה זמן, שבוע/חודש/רבעון, תקבעו ותדברו על מה שקורה. זה לא חייב להיות שיח טכני של מה בדיוק קרה ומתי, אבל משהו שסוגר פינה ועוזר לכם להבין מה קורה. מעין יישור קו מול כולם. גם כאן, כוס קפה בליווי פחמימה מנחמת הן מתכון מנצח לסביבת עבודה מועילה. אפשר גם בזום!

יש משפחות שלא מצליחות לתקשר בצורה טובה ובריאה. יש גם כאלה, ושם כדאי למצוא את הפתח דרכו אפשר להכניס קצת שיחה בריאה וחלוקה במשימות. לכו לדוג, לשחק פינג פונג או כל דבר שיכול לפתוח את הראש ואת הלב.

יש עוד המון טיפים והצעות, ולכל משפחה יש את דרכי התקשורת וההעדפות שלה. העיקר שתתחילו ממשהו, אפילו קטן.
זה יעשה טוב לכם, וגם לאנשים שאתם דואגים להם.