לטפל בהורים קשישים או חולים זה חתיכת חבילה. אף אחד מאיתנו לא אוהב לעשות את זה. אבל גם אם המסע ארוך והמשא כבד, יש הרבה מה להרוויח מהדרך הזו. וזה המסע שלנו – לא של אף אחד אחר. “כל אחד והפעקלע שלו. כל אחד והחבילה שלו”, היא אמרה בחיוך. “אני מעדיפה את הצרות שאני כבר […]
כל אחד והפעקלע שלו Read More »
היא לא יודעת בדיוק מתי זה קרה, מתי היא הבינה שהיא נכנסה לתפקיד. יכול להיות שזה בלילה ההוא בבית החולים, כשהם חיכו על ספסלי המתכת לרופא שיקבל אותם. או שזה היה ביום אחר בבית החולים, על ספסלים אחרים בקומה של חדרי הניתוח, כשחיכו שאמא תצא מהניתוח הראשון. או אולי זה היה הניתוח השני?ובכלל, מי עיצב
מתי נפל לך האסימון? Read More »
מאז שהיא זוכרת את עצמה, בכל הדלקת נרות חנוכה יש טקס לא רשמי שחוזר על עצמו. אבא מדליק את הנרות, אחיה הקטן עומד ולידו ומנסה לכבות אותם בלי שאף אחד ישים לב (כולם שמים לב. הוא בן 45 ועדיין עושה את זה), ואז שרים גרסה מקוצרת של “מעוז צור” והולכים לאכול משהו מטוגן שאמא הכינה.
בכל פעם שאני שומע מוזיקה באמצעות ספוטיפיי אני מקבל תזכורות חוזרות לכך שאני עדיין מקשיב בגרסה חינמית, וממש כדאי לי לעבור לפרימיום. בפרימיום אוכל “לחיות את הרגע” ו”להשיג שליטה על הפלייליסט שלי” כך שאשמע את מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה בלי הפרעה. חיים ללא הפרעות, עם המוזיקה שבחרתי שתביא אותי למקום המדויק ביותר שתמיד
החיים על פי ספוטיפיי Read More »
מה היא אמנות?לא בדקתי את ההגדרה המילונית, אבל בעיני אמנות היא ביטוי של משהו (רעיון, רגש או כל דבר אחר) באמצעות כלים שהם לא בדיוק הדבר עצמו. זה יכול להיות ציור, פסל, שיר, הצגה או חברת סטארט אפ. היופי באמנות הוא שהיא מדברת בשפה אוניברסלית, כזו שהרבה אנשים יכולים להתחבר אליה. היא מדברת את לב
כשאמנות פוגשת געגוע Read More »
לפעמים היא מספיק קשובה לעצמה ולסביבה ושומעת את זה קורה. היא מצליחה לראות שבריר של פרידה ממנו. כל פעם קצת, כמו טיפה שזולגת מעלה אחרי שהגשם פסק. פעם זה משפט שהוא לא מצליח להשלים, פעם זה שם שהוא לא מצליח לשלוף, ופעם זה כשהיא יוצאת לשתות קפה עם חברה ומשאירה אותו עם המטפלת הזרה.טפטופים של
מה זה ליל הסדר בשבילכם?בשבילי, ליל הסדר הוא מוזיקה ושירים. הרבה יותר מכרפס, רחץ ויחץ. ליל הסדר שאני אוהב מתחיל רק לקראת סוף הלילה. אחרי שמפנים את השולחן והאפיקומן כבר לא מעניין אף אחד. אצלנו במשפחה יש “אפטר פארטי” של ליל הסדר. כולם שרים את “אחד מי יודע” ומתפוצצים מצחוק, כי יש תנועות לאורך כל
ה”אפטר פארטי” של ליל הסדר Read More »
הריני מקבל על עצמי לקבל את את אלו שאני דואג להם כמו שהם ואת עצמי עם כמה שפחות ביקורת.לזכור מי הם בשבילי לפני הכל – אמא, אבא, בן או בת זוג. לקבל את חוסר השלמות שלי, ולזכור שאני משתדל לעשות טוב.להחליט לזכור גם את עצמי, ולהפנים שזה לא מפחית מהדאגה שלי כלפיהם, גם כשהדברים מתנגשים
פורסם לראשונה בעיתון “הארץ” ב-10.8.23. לפרסום המקורי ולטורים נוספים הקליקו כאן: “מישהו להישען עליו”. האם זקנה היא מחלה? התשובה הפשוטה היא “ודאי שלא”, ובאותה נשימה נראה שחלק משמעותי סביב הטיפול שלנו בהורה מבוגר עוסק בעניינים רפואיים. זה לא אומר שהזקנה היא מחלה, בגלל שהיא ממש לא. אבל זה אומר שיש להיבטים הרפואיים מקום ומשקל משמעותי,
רופאי משפחה – הרבה יותר ממה שחשבתם Read More »
איך כותבים עכשיו על העולם של בני משפחה מטפלים?הרי יש אלף ואחד נושאים דחופים וחשובים יותר לעסוק בהם, לכתוב עליהם, לעשות אותם. הבלוג התגייס למילואים ולא מוצא מספיק זמן וכוח לכתוב. ובכל זאת, הנה פוסט קצר על “חוסן”. בטח נתקלתם במושג הזה בשבועות האחרונים. כולם מדברים על חוסן לאומי, חוסן אישי, חוסן נפשי. יש הרצאות
בני משפחה מטפלים במלחמה – חוסן Read More »
כשראש השנה התקרב, אמא שלה תמיד הייתה שרה את “בראש השנה” של נעמי שמר. יש משהו במנגינה הזו שמעורר אצלה דמעה בזווית העין. בזיכרון של אמא שרה “שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום”, ובידיעה שאמא כבר לא ממש שרה כמו פעם. הפער בין הזיכרון למציאות צובט אותה כל פעם מחדש. כבר שבוע היא
שלוש מחשבות של תקווה Read More »
