בני משפחה מטפלים במלחמה – חוסן

איך כותבים עכשיו על העולם של בני משפחה מטפלים?
הרי יש אלף ואחד נושאים דחופים וחשובים יותר לעסוק בהם, לכתוב עליהם, לעשות אותם.
הבלוג התגייס למילואים ולא מוצא מספיק זמן וכוח לכתוב. ובכל זאת, הנה פוסט קצר על “חוסן”.

בטח נתקלתם במושג הזה בשבועות האחרונים. כולם מדברים על חוסן לאומי, חוסן אישי, חוסן נפשי. יש הרצאות על חוסן, סדנאות חוסן, ואם היה חטיף בטעם חוסן כנראה שהיה אוזל במהירות מהמדפים.

למקרה שפספסתם, נגדיר בצורה פשטנית מאוד מהו חוסן.
חוסן הוא היכולת שלנו להתמודד עם אתגרים ואיומים, הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי. 
המיקוד כיום הוא בחוסן נפשי, בגלל המתח ששורר אצלנו בימים קשים וטרופים אלה. כדי להתמודד עם המצב בצורה טובה דיה, אנחנו נשענים על החוסן הנפשי שלנו.

יש שתי דרכים לבנות חוסן. הראשונה היא לעשות דברים שיתרמו לחוסן שלנו. לנשום, לאכול בצורה מסודרת וטובה או לעשות פעילות גופנית. אם אפשר אז לחזור לעבודה לאט לאט, לשלוח את הילדים למסגרות ואפילו לצאת לשתות קפה עם חברים. השניה היא להימנע מדברים ששוחקים אותנו. לא לראות סרטונים קשים, לא להיות צמודים לחדשות, להמנע מהסתגרות בבית שלא לצורך ועוד כל מיני דברים. אם תמקדו את המאמצים שלכם בשני הערוצים האלה, זה שמוסיף כוח וזה שמונע זליגת אנרגיה מאיתנו, אתם כבר בדרך הנכונה.
אה, ועוד משהו קטן. גם פעולות קטנות בונות חוסן, וחוסן לא בונים ביום אחד. פעולות קטנות שנעשות לאורך זמן, יבנו את החוסן שלכם מדרגה אחר מדרגה. 

ממצב חירום לשגרה בחירום

יש שלבים שונים בהתמודדות עם מה שקורה, בטח כשאנחנו נמצאים בטריטוריה לא מוכרת. בהתחלה יש תחושה של “אנחנו לא העניין”. האובדן וההרס ביישובי העוטף כל כך גדול ומציף, תחושת החירום כל כך עוצמתית שאנחנו בכלל לא עסוקים בהיותנו בני משפחה מטפלים. הכל נדחק הצידה.

אחר כך השגרה מתחילה לחלחל. מתחילים לשאול את עצמנו איך מתנהלים במצב הנוכחי. איך משלבים את שגרת החירום עם המשימות השוטפות כבני משפחה מטפלים. איך מנהלים את משקי הבית והמשימות שצריך להמשיך לבצע. לדאוג לתרופות, לטיפולים רפואיים, על אחת כמה וכמה אם אנחנו רחוקים מהבית במילואים או אם נאלצנו להתפנות מבתינו. איך שומרים על המתח של להתנהל בזהירות ולדעת תמיד איפה יש מרחב מוגן, יחד עם הסידורים הרגילים.
ובתוך כל זה, לנסות ולשמור על עצמנו בתוך המרתון של להיות בני משפחה מטפלים.

דרך ארוכה

קחו בחשבון שסביר להניח שאנחנו הולכים לקראת מערכה ארוכה. שבועות או חודשים, עם שגרה שתצטמצם ותתרחב במהירות. כבני משפחה מטפלים אנחנו רגילים לעומס רגשי וטכני, והמציאות הנוכחית היא עמוסה ומתוחה אפילו יותר. תחשבו איך אפשר להיערך לזה.

הטיפ שלי הוא לתכנן לעתיד הקרוב ולעתיד הרחוק, ולהחזיק בראש שיכולים להיות שינויים. אם לא נקבע עכשיו לעתיד הרחוק, למשל רופא מומחה לעוד שלושה חודשים, או לעתיד הקרוב, לצאת לקפה עם חברה, השבועות ירוצו ונמצא את עצמנו דוחים את הדברים האלו בלי סוף. כל אחד מהם חשוב מאוד – לגוף ולנפש. כל אלו יכולים לעזור לנו לחזק את החוסן שלנו ולתת לנו כוח לתקופה ארוכה שמתאפיינת בחוסר ודאות. משיחות עם חברים וגם עם עצמי, תמיד עולה השאלה “מה יהיה?”, שטומנת בחובה את אתגר ההתמודדות עם חוסר הוודאות שאופף אותנו. בתוך חוסר הוודאות, אני מציע לאסוף נקודות של וודאות ולייצר אותן בעצמנו.

חשוב לזכור, זה בסדר להרגיש “לא בסדר” בתקופה כזו. אלו לא ימים נורמליים, וגם ההתנהגות שלנו לא אמורה להיות לגמרי בגדר הנורמה שאנחנו רגילים אליה. 

מאחל לכולנו ימים יפים וטובים יותר.

עם ישראל חי
יחד ננצח