רופאי משפחה – הרבה יותר ממה שחשבתם

פורסם לראשונה בעיתון “הארץ” ב-10.8.23. לפרסום המקורי ולטורים נוספים הקליקו כאן:  “מישהו להישען עליו”.


Image by Priyam Patel from Pixabay

האם זקנה היא מחלה?

התשובה הפשוטה היא “ודאי שלא”, ובאותה נשימה נראה שחלק משמעותי סביב הטיפול שלנו בהורה מבוגר עוסק בעניינים רפואיים. זה לא אומר שהזקנה היא מחלה, בגלל שהיא ממש לא. אבל זה אומר שיש להיבטים הרפואיים מקום ומשקל משמעותי, וצריך להסתכל על תקופת החיים הזו גם מהזווית הזו.

לרוב, כשנסתכל על תיק רפואי של אדם זקן, נראה שיש כמה היבטים רפואיים. כמה מחלות רקע, כמה בעיות רפואיות שמשפיעות על התפקוד וכמה תרופות שאמורות לתת להן מענה או הקלה. המורכבות הרפואית היא רב מערכתית, ולכן נראה גם מומחים מתחומים שונים. גריאטריה, קרדיולוגיה, אורולוגיה ועוד. הפעם נתמקד בגורם מרכזי וחשוב בהיבט הרפואי – רופא המשפחה. 

בדרך כלל, כשאנחנו חושבים על מחלה, מטרת הטיפול היא ריפוי המחלה. אבל כשאנחנו מדברים על רפואה בזקנה, יש שינוי בגישה ובנקודת המבט. המשוואה של מחלה מול ריפוי משתנה, והופכת לחוסר תפקוד מול תפקוד. מטרת הרפואה בזקנה היא איכות חיים ותפקוד, ולא בהכרח ריפוי מוחלט. יכול להיות שקשה לנו לקבל את זה, אבל יש בעיות שאי אפשר לפתור. יש בעיות שאנחנו מעדיפים שלא לטפל בהן, כי המחיר של הטיפול יפגע באיכות החיים של המטופל. בקיצור, תפקוד ואיכות חיים הן המטרה המרכזית ברפואה בזקנה. 

תפקידם של רופאי המשפחה

עד לא מזמן, תפסתי את רופאי המשפחה כ”שער הכניסה” של עולם הרפואה בהקשר של טיפול בזקנים. היום אני מבין שהם הרבה יותר מזה. אם נמשיך את הדימוי הם הרבה יותר דומים לבית של עולם הרפואה, או לכל הפחות הסלון. 
מבחינת רופא המשפחה, השאיפה היא לנסות לטפל בכמה שיותר דברים אצלו ב”בית”, באמצעות הידע והכלים שברשותו. כמנהל הטיפול הוא רוצה לחסוך זמן למטופלים ובני משפחתם, לחסוך בדיקות, ייעוצים והפניות שלא לצורך. רופא המשפחה אחראי על ניהול הטיפול הרפואי. מתי צריך לעשות מה, לאיזה מומחה צריך להפנות ולאיזה לא. איזה בדיקות צריך לעשות, ועל איזה בדיקות אפשר לוותר. כן, לוותר.

בזקנה, רפואת המשפחה היא הוליסטית יותר ומתייחסת גם להיבטים לא רפואיים. כמה פעמים אדם יוצא מהבית, כמה קשרים חברתיים יש לו, איך נראה סדר היום שלו. כל אחד מהדברים מרכיב חלק מהתמונה השלמה. וכמו פאזל של 1,000 חלקים, לוקח זמן להרכיב אותו כמו שצריך. לכן יש חשיבות רבה להיכרות מעמיקה בין הרופא למטופל. רופא שמכיר את המטופל לאורך זמן יכול לזהות שינויים שנובעים מבעיות רפואיות, לתפוס אותם בזמן ולטפל בהן.

בחרתם לעבור לרופא חדש?  חשוב לתת זמן להיכרות מעמיקה. יש רופאים שמקיימים כמה פגישות לצורך היכרות, כי כך הם יוכלו להרכיב את הפאזל ולתת מענה טוב יותר. כבני המשפחה שמלווים את המטופל, חשוב להבין זאת. יכול להיות שלא נקבל את כל רשימת ההפניות והמטלות הרפואיות שרצינו למלא בפגישה הראשונה, וזה לטובת העניין ולטובתנו בסופו של דבר.

פרמטרים חשובים בבחירת רופא.ת משפחה

קודם כל, שיהיו בני אדם. פשוט ככה.

שנית, רופא המשפחה צריך לתת לכם הרגשה שאפשר לסמוך עליו. אחד שתצליחו לתקשר איתו על אותו גל עד כמה שאפשר. אחד רוצה שהרופא יהיה נחמד וחברותי, השני רוצה שיהיה קצר וענייני. לכל אחד חשובים דברים אחרים.

הסעיף השלישי הוא זמינות. כדאי לבדוק שהרופא זמין עבור המטופל. זמינות היא לא מהרגע להרגע, אלא בטווח זמן סביר. חשוב לזכור, שבמקרה חירום נפנה למוקדי הרפואה הדחופה למיניהם (מוקד אחיות טלפוני, טר”ם או מיון) ולא נחכה לרופא המשפחה. זמן סביר משמעותו היא שיכול להיות שיחזרו אליכם תוך יומיים שלושה עם מענה או שימצאו פתרון שלא דרך הרופא שלכם. איך בודקים את זה? שאלו את רופא המשפחה שלכם, ונסו לדבר עם המרפאה כדי להבין איך אמורה להיראות התקשורת ביניכם.

כמובן שנרצה להיות מטופלים אצל רופא מקצועי, הכי מקצועי שאפשר. אבל כאן חשוב לומר שרוב מוחלט של הרופאים הם אנשי מקצוע טובים ומנוסים. לא משנה מול מי תשבו, סיכוי גבוה מאוד שאתם יושבים מול איש מקצוע מעולה.

טיפים לתקשורת טובה עם הרופא

כמו בתקשורת עם כל אדם, ומאחר ורופאים הם בני אדם, כדאי לדבר ולתקשר עם רופא המשפחה שלכם בכבוד ובסבלנות.  מיד אחריהן מגיעה האסרטיביות, אבל כדאי להתחיל מהבסיס. לפעמים יש נטיה לראות ברופא המשפחה כ”קבלן הפניות”, וזו נקודת מבט שחוטאת לאמת ולמטרה. רופא המשפחה הוא מנהל הטיפול הרפואי, ונותן הפניות מתוך שיקול דעת. לא מסכימים עם שיקול הדעת? תבקשו שיסביר לכם שוב ולעומק. 

דיברנו על זמינות, שהיא חלק מהתקשורת שלנו איתו. כדי להבין את מידת הזמינות ודרכי התקשורת איתו, פשוט שאלו אותו. אם אנחנו צריכים אותך בדחיפות, איך אפשר להשיג אותך, או לחילופין לקבל מענה המרפאה? תקשורת ישירה ופתוחה מצידכם היא פתח נהדר לזמינות גבוהה יותר בחלק מהמקרים.

Image by Ryan McGuire from Pixabay

לפעמים אנחנו רוצים לדבר עם הרופא ישירות, ולא תמיד לעבור דרך ההורה/המטופל. תשאלו אם זה בסדר, ואיך אפשר לעשות זאת. אם תקבלו תשובה שלילית, תבינו שאלו חוקי המשחק מצד הרופא.  חשוב לזכור שרופא המשפחה ורופאים בכלל מחוייבים בסודיות רפואית. אסור להם לשתף במידע רפואי ללא אישור המטופל. לכן, יש רופאים שלא ישתפו אתכם במידע באופן אוטומטי, אלא יבקשו את רשות ההורה, או לבקש לראות מינוי אפוטרופסות. יתכן שיעשו זאת שלא בנוכחותכם, כדי לקבל תשובה כנה. זו חובתם של הרפואים מצד אחד, וזכותם של המטופלים מהצד השני. זו זכותם לבחור במה לשתף אתכם ובמה לא. 

אם אתם רוצים לדבר עם הרופא בפרטיות, בקשו ממנו דקה או שתיים בסיום הפגישה או בתחילתה. קחו בחשבון שהוא לא חייב להסכים לזה, ולא חייב לקחת בחשבון את הדברים שיש לכם להגיד. 

איך להתכונן לפגישה עם הרופא

לפני הכל, הגדירו מראש מהי מטרת הפגישה. אם זו פגישה עם רופא חדש, כדאי לבקש מהרופא הקודם סיכום רפואי מפורט. כזה שכולל תרופות, ניתוחים ואשפוזים אחרונים, וכל מידע שרלבנטי ומשפיע על התפקוד והטיפול במטופל. אם זו פגישה אחרי שחרור מאשפוז, תגיעו עם הניירת הרלבנטית בצורה מסודרת.  אם הפגישה עם הרופא היא סביב בקשה להפניה או ביקורת, תתכוננו מראש. 

במידה ויש לכם כמה שאלות, רשמו אותם על דף או בטלפון הנייד ואל תסמכו על הזכרון שלכם. הראש שלכם גם ככה עמוס, אז תעשו לעצמכם חיים קלים. בואו עם כלי כתיבה, או תעדכנו את התיקיה הייעודית בדרייב.
תערכו תעדוף של הבקשות והצרכים שלכם לפני הפגישה. צאו מנקודת הנחה שלא תספיקו הכל, ותתחילו בבקשות החשובות ביותר. 
במהלך הביקור ולקראת סופו, סמנו לעצמכם פעולות שיש לבצע בעקבות הביקור ונושאים שכדאי לעדכן את מי שמעורב בטיפול. אפשר להיעזר ברופא, ולבקש ממנו לעשות סיכום קצר בעל פה כדי לוודא שלא שוכחים שום דבר חשוב.
אחרי הביקור, קחו לכם שלוש דקות לפני שמתניעים וממשיכים במירוץ היום יום, ונצלו אותן כדי לעשות סדר בראש ולהוריד אותם אל הכתב. אחרת, יכול להיות שתשכחו דברים, או תחזרו אל מה שכתבתם לעצמכם ולא תבינו במה מדובר.

כבני משפחה מטפלים, אנחנו נדרשים לעסוק בנושאים שלא חשבנו אי פעם שנצטרך להתעסק בהם. ללמוד ולהבין בתחומים שאנחנו לא בהכרח חזקים בהם – תחת עומס רגשי וטכני כבד. אם נבין את תפקידו של רופא המשפחה ונשפר את התקשורת איתו, הדבר יכול להקל עלינו מאוד את ההתמודדות בזווית הרפואית. יכול להיות שנגלה שותף רב ערך ונרגיש קצת פחות לבד.


תודה גדולה לד”ר מוריה טסלר מקופ”ח מכבי שעזרה ודייקה את כתיבת הפוסט!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *