ביום ראשון אבא צריך בדיקת דם. ביום שני המטפלת מודיעה שהיא לא מגיעה. בשלישי יש שיחה עם הרופאה, וברביעי מתברר שמישהו שכח לקנות תרופות. בחמישי אתם מגלים שעבר עוד שבוע, ושוב לא הספקתם את הדבר ההוא שרציתם לטפל בו כבר לפני חודש. ברוכים הבאים לעולם בני המשפחה המטפלים. המקום בו נשימה היא פעולה שעושים רק
יש לכם תכנית עבודה? Read More »
“אני חושבת שזה החג האחרון שלי עם אבא שלי”. מישהי אמרה לי את זה לא מזמן, כשסיפרה לי על אבא שלה.הוא חולה, והיא יודעת שיש סיכוי שבחג הבא הוא כבר לא ישב איתם סביב השולחן. זו אמירה קצת מפחידה, ויש בה הרבה כאב. מאז שהיא אמרה לי את זה, חשבתי על החגים שלנו. עוד ראש
היא מתחרטת שלא היתה שם ברגעים האחרונים. אז מה אם לא היתה דרך לדעת שזה הסוף, ולא עוד אשפוז.הוא מתחרט שלא ביקר אותם לעיתים יותר קרובות. אז מה אם יש לו שלושה ילדים ועבודה תובענית.היא מתחרטת על שלא היתה עירנית מספיק לשינויים שחלו בו, ואולי אפשר היה להאט את הדמנציה.הוא מתחרט שלא אמר לה שהוא
שולחן הסדר של משפחת ארליך ידע שינויים רבים לאורך השנים.אנשים באו והלכו, זוגות התחתנו והתגרשו, ילדים הסתכסכו והשלימו, וגם אחד שנפל בקרב. רק דבר אחד נותר קבוע.שולחן העץ הכבד והרחב של סבא ארליך. אותו שולחן שהוא בנה וגילף בעצמו במשך שנה שלמה, עד שסבתא ארליך הודיעה לו קבל עם ושולחן, ש”אם הוא לא מסיים את
השולחן של סבא ארליך Read More »
כשהשמש מתחילה לשקוע, ועדיין יש אורות דמדומים, הטווסים מתעוררים.הם עולים על העץ שלהם בקיבוץ ומתחילים לקרוא בקול. בשבילה זו תזכורת – הגיע הזמן ללכת לאמא. היא נכנסת לבית בו גדלה, חולפת ליד כוננית העץ הישנה עם הגילוף המיוחד, כזה שכבר כמעט ולא עושים כמוהו בעבודת יד, ומניחה עליה את המפתחות. אמא כבר יושבת ליד השולחן,
בסוף כל שנה העסק שלה נראה כמו בלגן אחד גדול.דוחו”ת, מע”מ, רואה חשבון, רשימות שלא נגמרות.והכי חשוב – ספירת מלאי.היא סוגרת מוקדם, תולה שלט “סגור לרגל ספירת מלאי” ומתחילה לנקות מדפים, למיין, להחליט מה נשאר ומה הולך. לפעמים מתחשק לה לעשות את זה גם בבית.לסגור מוקדם, לתלות שלט יפה וברור, ולעבור על כל הדברים. כל
בחמש הדקות שעברו מאז שניתק את השיחה עם אבא, הוא הספיק להרגיש כל כך הרבה. הוא כעס, ואז פחד, ואז שוב כעס. ואז התאכזב ובסוף בסוף הגיע העצב. עצב כזה שגורם לו להרגיש ממש לבד, כאילו אין אף אחד שאפשר לבקש ממנו עזרה.הוא יודע שהוא לא לבד בעולם, כן?אבל ברגעים כאלה, כשהכל סוגר עליו, הוא
על המצבה שלה היא רוצה שיכתבו “אני רק”.אני רק קופצת רגע להורים.אני רק צריכה להרים טלפון כדי לתאם תור לרופא.אני רק מכינה להם משהו לארוחת ערב.אני רק עוזרת להם בקטנה מדי פעם. מרוב רק ורק לא נשאר זמן לשום דבר אחר. ויש דברים גדולים שמוצאים את המקום שלהם. בעבודה אין רק, יש ישיבות ומשימות ושם
בתור ילד, אחת המטלות השנואות עלי לקראת פסח היתה ניקיון של ארון הספרים המשפחתי.הוא היה ענק, והגיע עד התקרה. הייתה שם אנציקלופדיה תלמודית, אנציקלופדיה רגילה, ועוד ספרים גדולים וקטנים. זוכרים שפעם היו אינציקלופדיות עד שהאינטרנט הגיע והשליך אותן לבוידעם?פעם בשנה הייתי מקבל מטלית לחה, חומר לניקוי דלתות הזכוכית של הספריה ויוצא לדרך. הייתי עובר ספר
פסח, ניקיונות ושאלות שכדאי לשאול Read More »
מאז שהיא זוכרת את עצמה, בכל הדלקת נרות חנוכה יש טקס לא רשמי שחוזר על עצמו. אבא מדליק את הנרות, אחיה הקטן עומד ולידו ומנסה לכבות אותם בלי שאף אחד ישים לב (כולם שמים לב. הוא בן 45 ועדיין עושה את זה), ואז שרים גרסה מקוצרת של “מעוז צור” והולכים לאכול משהו מטוגן שאמא הכינה.
