כשלאטלס נתפס גיד אכילס

לאטלס יש תפקיד ממש מחורבן. כפוף ומזיע, בכל מזג אוויר הוא עומד שם ומחזיק. לא יום או יומיים, אלא שנים ארוכות שהוא נמצא באותו המצב. אטלס מחזיק את העולם על כתפיו ולא יכול לשחרר את האחיזה לרגע, כי אחרת השמים יפלו.

הוא עומד ככה מאז שזאוס תקע אותו בתפקיד. הוא שכח איך נראית אתונה ביום שמש, ומה הטעם של ציזיקי. 
הוא לא סיפר לאף אחד, אבל באלף השנים האחרונות יש לו בעיה חדשה. ממש כואב לו. לא בכתפיים או בגב, לכאב הזה הוא כבר התרגל והתחשל. כואב לו במקום חדש – בגיד האכילס.

בגלל שזה כאב חדש, הוא לא יודע מה לעשות איתו. אף אחד במשפחה שלו לא התמודד עם כאב כזה, וגם ככה הוא לא בקשר מי יודע מה עם המשפחה. אז הוא עומד שם, מחזיק את העולם וסובל מכאב קטן ומציק שהולך וגדל.

הוא מקווה שזה לא יחמיר ויגרום לקרע במיניסקוס.

בני משפחה מחזיקים

זה מרגיש כאילו שאתם מחזיקים את העולם כולו על הכתפיים שלכם. 

טוב, אולי לא באמת את כל העולם, אבל יש מישהו או מישהי שאתם מרגישים שאתם מחזיקים את העולם שלהם: את הדאגות, הקניות, הביקורים אצל הרופא ועוד מאה דברים אחרים. יכול להיות שיש עוד מישהו שמתחלק אתכם בנטל מדי פעם, ואולי גם בדרך קבע, אבל לפעמים זה מרגיש מאוד בודד עם המון אחריות על הכתפיים.

לפעמים זה מרגיש שאת היחידה שסוחבת, היחידה שכואבת. שאסור לך לעזוב בשום מצב. כמו להחזיק שקית ניילון עמוסה בכלי חרסינה עדינים, שאם תעזבי אותה לרגע הכל יתנפץ.

כשאת מרגישה ככה, את לא מרשה לעצמך לשחרר לרגע. לא משנה כמה כואב וקשה, את ממשיכה לעמוד שם ולהחזיק ולהחזיק.

זה לא מרגיש בנוח לדבר על זה, על הכובד והמשקל על הכתפיים. הרי הם גידלו אותך, או שזה בן הזוג שלך שחלקת איתו חיים שלמים, ומצפים ממך להיות שם ולהחזיק. לעזאזל, זו אפילו את שמצפה מעצמך. ובטח היית רוצה שינהגו בך באותה צורה.

אבל מה קורה כשהכאב שלך משתנה, ויש כאב חדש שצריך לטפל בו? זה יכול להיות למשל עניין רפואי. או נפשי. או שיש חדשות טובות והבת שלך מתחתנת.

אבל היי, את מחזיקה את העולם על הכתפיים, נכון? אז שאר העולמות צריכים לחכות עד שהעולם שלך יהיה קל יותר, ותוכלי להושיט יד ולטפל בנושא חדש.

אז זהו, שלא בטוח שזה נכון.

זה לא בהכרח נכון משתי זוויות שונות. הראשונה היא שבעיות קטנות שלא מטפלים בהן עלולות להחמיר. כאב פיזי, נפשי או משפחתי שלא נותנים לו מענה עלול להחמיר או להפוך לכרוני. אם לא נטפל בחור הקטן בשן, נצטרך לעשות טיפול שורש. אם לא תקחו חלק בשמחות הקטנות והגדולות של האנשים שחשובים לכם, לא תוכלו להחזיר לעצמכם את ההחמצות הללו.

הזווית השניה היא שככל הנראה העולם לא ייפול אם תניחו אותו לרגע בצד. לא בגלל שאתם לא חשובים. לא בגלל שהעולם שאתם מחזיקים לא זקוק לכם. אלא בגלל שהעולם הזה יכול לצוף לכמה רגעים בלי שתחזיקו אותו.

החיים הם לא לא משחק של אפס או מאה, שחור או לבן. יש עוד אפשרויות בין להחזיק את העולם לבין להעיף אותו לקיבינימט ולברוח לתאילנד. אפשר לשים אותו רגע על המדף ולחזור אליו, או לבקש חילוף לכמה רגעים. ויכולות להיות עוד אפשרויות בנשיאת המשא הזה. 

האפשרויות הנוספות האלו מאפשרות תזוזה, תנועה וגמישות. התנועה הזו חשובה לכם, ולא פחות מזה, לעולם שאתם מחזיקים. התנועה הזו יכולה לפתוח לכם מקורות תמיכה חדשים ויכולות שלא ראיתם בכם ובאחרים. היא מאפשרת לאחרים להיכנס, כי עד עכשיו הם חשבו שאתם סוחבים הכל לבד ולא מרשים להם לעזור. היא יכולה לגלות לכם שאולי אתם יכולים גם לשחרר קצת, ולפעמים היא תראה לכם כמה אתם נחוצים וחשובים.

שלא תטעו לרגע. אתם חזקים כמו טיטאנים. אתם באמת מחזיקים עולמות שלמים. 

אבל מדי פעם, נסו להרים את המבט ולהסתכל ימינה ושמאלה. אולי יש משהו אחר שדורש את תשומת לבכם ואולי אפשר לשחרר לרגע קצרצר, להרפות את הכתפיים, ולחזור לסחוב בכוחות מחודשים.