אנשי ה’רק’

על המצבה שלה היא רוצה שיכתבו “אני רק”.
אני רק קופצת רגע להורים.
אני רק צריכה להרים טלפון כדי לתאם תור לרופא.
אני רק מכינה להם משהו לארוחת ערב.
אני רק עוזרת להם בקטנה מדי פעם.

מרוב רק ורק לא נשאר זמן לשום דבר אחר. ויש דברים גדולים שמוצאים את המקום שלהם.
בעבודה אין רק, יש ישיבות ומשימות ושם היא שוכחת לרגע שיש לה כמה ‘רק’ים שמחכים רק לה.
אפילו בלילה היא רק מניחה את הראש, לא באמת ישנה.

והיא רק רוצה שיהיה להם טוב, ושלה יהיה טוב ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
מה עם ה’רק’ הזה?

ה’רק’ הזה, שהוא כביכול קטן, תופס יותר מקום ממה שנדמה לנו.
יש תרגיל נהדר שעושים בקבוצות וסדנאות שנקרא “עוגת הזמן”. מבקשים מהמשתתפים לרשום את המשימות והתפקידים שלהם ולהתחיל לקטלג אותם לפי סדר הגודל שהם תופסים מהיום יום שלהם, או מהמחשבה שלהם. לרוב, המשתתפים מגלים שהם כבר ב-110% תפוסה.

כשעושים את התרגיל עם בני משפחה מטפלים מגיעים גם ל-150% תפוסה. הם עושים כל כך הרבה, ומרגישים שהם רודפים אחרי הזנב של עצמם ולא תמיד מצליחים להחזיק הכל.
ואז מגיע ה’רק’ הגדול מכולם:
“אני? בן משפחה מטפל? לא, מה פתאום. אני רק עוזר להורים שלי מדי פעם”.

אנשי ה’רק’

לאנשי ה”רק” יש נטיה להקטין את שלל המשימות והתפקידים שהם עושים. 
אבל אם תאספו את כל הדברים הקטנים שאתם עושים, תופתעו לראות לאיזה גובה הערימה תגיע.
תעריכו את כל ה”רק” שאתם עושים, ואולי תפרגנו לעצמכם מדי פעם.
רק כוס קפה עם חברה.
ערב אחד עם רק המשפחה.
ללכת לים רק לחצי שעה.
כל שאר ה’רק’ים יחכו, ואתם תגיעו אליהם. זה בטוח.

היא לא בהכרח דבר רע, ההקטנה הזו.
לפעמים היא מנגנון הישרדותי שעוזר לנו לפצל עומס גדול להרבה משימות קטנות. היא מפרקת את המשימות הגדולות לחלקים קטנים ומחלקת המסע הארוך למקטעים קצרים וקלים יותר לעיכול. זה דבר טוב שעוזר לנו להחזיק את הראש מעל המים.
אבל לפעמים אנחנו מגיעים למנת יתר של ‘רק’, ושם כדאי לעצור רק לרגע ולהתבונן במה שאנחנו עושים משתי סיבות.

האחת – כדי לטפוח לעצמנו על השכם.
להכיר במה שעשינו ולומר “וואו, לא ייאמן שהספקנו את כל הדברים האלה. סחתיין עלינו! שנתפנק בגלידה?”.
כי אם אנחנו לא נפרגן לעצמנו, לא בטוח שמישהו יעשה את זה במקומנו.
השניה – כדי לנהל את האנרגיה, והמשימות שלנו טוב יותר. 
אם כל המשימות הן קטנטנות, ואנחנו לא מספיקים להרים את הראש ולראות את התמונה הגדולה, הסיכון לשחיקה גובר. וזה לא בריא לאף אחד.

אתם לא ‘רק’ עוזרים מדי פעם. אתם הרבה יותר מזה.
תעריכו את עצמכם, אל תקטינו את הזמן והאנרגיות שאתם מקדישים לאחרים. אמנם לא צריך לעצור כל רגע כדי להתרשם מעצמכם, כי החיים עמוסים ומהירים. 

אבל מדי פעם תרימו לעצמכם קצת, אפילו רק לרגע.