על פעמים שהייתי חסר סבלנות,
ועל פעמים שביקשת עזרה והתעלמתי.
על אותה פעם שהתקשרת אלי באמצע יום עבודה כי רצית שאבוא, ובחרתי שלא לענות כי לא היה לי כוח,
ועל הפעם שכעסתי.
על פעמים שהעדפתי את עצמי על פניך,
ועל הכניסות שלי לבית שלך קצר רוח וממהר.
על הפעם שלא לקחתי אותך אלי לשבת למרות שהחלופה היא שבת של בדידות,
ועל פעמים שאמרתי בלב “מגיע לך”.
על הדברים שהזנחתי ולא טיפלתי בהם בזמן,
ועל כל פעם שאמרתי לעצמי בלב “אולי עדיף שכבר לא תהיו פה”.
על פעמים שלא הבאתי איתי את הנכדים,
ועל עוד פעם שכעסתי.
על הפרצוף שעשיתי כשביקשת שאחליף נורה ואני מיהרתי ורטנתי,
ועל הפעמים שביקרתי אותך על טעויות שעשית בעבר.
על פעמים בהן התווכחנו על כסף,
ועל הפעמים בהן פשוט לא ידעתי מה לעשות.
על הפעמים שניסיתי לחנך אותך מחדש,
ועל הפעם ששמעתי אותך קורא לי מהחדר השני ולקחתי את הזמן.
על כל אותן פעמים, אני סולח לעצמי.
ויש פעמים שעליהן אני לא סולח לעצמי למרות שסלחת לי מזמן.
💔❤️