מגדלורים, קסמים ושוקולד

זה מרגיש כמו לטפס על הר. הרגליים עייפות, סוליות הנעליים שחוקות לגמרי והתרמיל כבד. יורד גשם והגרביים רטובות ואין לכם זוג ספייר.
בקיצור, זה מרגיש חרא.
זה לא תמיד מרגיש ככה, אבל יש רגעים או תקופות בחיים כבני משפחה מטפלים שזאת התחושה. עומס, לחץ, עצבים ונראה שאין הקלה או שינוי באופק. בזמנים כאלה, כדאי שיהיה לכם מגדלור, או שוקולד קינדר בהישג יד.

מה זה מגדלור?

מגדלור זה משהו שעומד גבוה גבוה מעל בריכת הג’יפה בה אתם מרגישים שאתם נמצאים. זה משהו או מישהו שמזכיר לכם מי אתם ומה אתם, ונותן לכם תקווה או נחמה גם כשקשה. הוא יכול להיות אדם, זיכרון, שיר ואפילו שוקולד. העיקר שהוא מרים אתכם כשאתם עם אנרגיה נמוכה.
מגדלור טוב הוא כזה שאתם לא תלויים בו במאה אחוז, והוא רק נותן לכם אנרגיה או מרים אתכם כשצריך.

אגב, אם אתם מחפשים מגדלורים כל הזמן ומתחילים להרגיש תלויים בהם, יש מצב שכדאי לחשוב ולהתמודד עם הסיטואציה בצורה אחרת.

אחת הבעיות עם מגדלורים היא שכשאנחנו באמת צריכים אותו, אין לנו כוח להרים את הראש ולחפש אותו. גם אם כבר הרמנו את הראש, לא תמיד יש לנו כוח לסמן שאנחנו זקוקים לעזרה. אנחנו יכולים לחשוב שנשאר לו עוד קצת כוח, ואנחנו צריכים להמשיך ולסחוב בלי להטריח את החבר הטלפוני שלנו. אנחנו עלולים לחשוב שהמגדלור לא יעזור לנו, אז אין טעם להשקיע ולאותת לו. או שאנחנו יכולים לחשוב בטעות שכבר נגמרו לנו המגדלורים, ונשארנו לבד.

אז עכשיו זה הזמן לומר שעדיף להשתמש בהם מוקדם מדי מאשר מאוחר מדי. ואם אתם חוששים שיגמרו לכם המגדלורים, תדעו שמגדלור אמיתי לא נגמר כל כך מהר. ואם אתם חוששים שנגמרה לכם המכסה, תדעו שיש הרבה מגדלורים מסביבנו – קטנים וגדולים.

אם אתם צריכים עזרה באיתור אחד, הנה כמה רעיונות.

• אנשים שישמחו לתת מילה טובה או חיבוק, סתם ככה בחינם וללא התחייבות. 
• אפשר לבחור זיכרון מוצלח במיוחד שיעזור לכם להרים את הראש ולקטלג אותו כזיכרון לעזרה ראשונה. 
• מוזיקה יכולה להיות כלי מדהים להרמת מצב הרוח, ואם תגרדו את עצמכם מהרצפה ותתחילו לקפוץ איתה זה רק ישדרג את האירוע.
• ספר טוב, למצוא פינה בנוף שעושה לכם טוב או סתם סיבוב על חוף הים. גם אלה יכולים לעשות את העבודה.
• שוקולד. כל מילה נוספת על הפלא הזה היא פשוט מיותרת. עדיף שוקולד קינדר, אבל זה כבר עניין של טעם אישי.

קסם אמיתי

אני חושב שהפלוס הכי גדול במגדלור, הוא בכלל תוצר הלוואי שלו. כשאנחנו נעזרים בו, בין אם הוא קשור לאדם אחר או שהוא רק שלנו, פתאום נכנס קצת אור. פתאום רואים אותנו, או שאנחנו רואים את עצמנו.

אחד הדברים שבני משפחה מטפלים מדברים עליו הוא שהם מרגישים שקופים ובודדים. שלא רואים אותם באמת. מי שלא מתמודד עם מה שאני מתמודדת איתו, לא יכול להבין עד הסוף. תחושה כזו ש”זר לא יבין זאת“.

כשנמצאים עמוק בתוך הבלגן, התחושה הזו מתעצמת ומכפילה את עצמה. וזה הרגע שבו המגדלור יוצר פלא. פתאום מישהו אחר רואה אותנו, פשוט כי פתחנו לו פתח והזמנו אותו להיכנס. פתאום אנחנו לרגע עוצרים כדי לראות את עצמנו ואת הצורך שלנו במשהו אחר, משהו שיתן לנו דחיפה ועידוד. 

ואז, כשאנחנו רואים את עצמנו, או כשמישהו אחר נותן לנו את ההרגשה שהוא רואה אותנו, זה כבר קסם אמיתי.