שמונה טיפים לבני משפחה מטפלים – טיפ ראשון

יש הרבה טיפים שאפשר לתת לבני משפחה מטפלים, הרבה יותר משמונה. ובטח יש כאלה שמעדיפים לקבל את הטיפים שלהם בשלשות, חמישיות או עשיריות, אבל גם שמונה זה יופי של מספר.

באחת ההרצאות שלי, אני מדבר על שמונה טיפים לבני משפחה מטפלים. אחרי שהעברתי הרצאה כזו במהלך השבוע האחרון, ביקשו ממני סיכום של הטיפים. הבנתי שחלקם מפוזרים בפוסטים שונים בבלוג, וחלקם עדיין לא מצאו את מקומם. אז הנה מתחילה סדרת פוסטים קצרים של כל הטיפים.

# טיפ ראשון – אתם לא לבד

אתם לא לבד.

יש המון בני משפחה מטפלים סביבכם, אבל הם לא משתפים את החלק הזה של חייהם בסטורי. 
אתם לא היחידים שנמצאים בהתמודדות כזו. אתם לא היחידים שחווים תחושות ורגשות קשים. אם חשבתם שאתם מתמודדים עם סיטואציה קשה, למשל טיפול באדם עם דמנציה שלא מוכן להתקלח, ואתם מרגישים שזו סיטואציה שרק אתם מתמודדים איתה, אז תדעו שיש עוד המון אנשים שמתמודדים איתה. 

יש שני דברים שתוכלו לקבל מזה.
הראשון הוא לדעת שיש לכם עם מי להתייעץ ולשמוע מניסיון העבר שלו.  עוד מישהו שאפשר ללמוד ממנו, עוד מישהי שיכולה להבין אותך.
השני הוא, שאם אתם מרגישים בודדים במערכה וקצת “לא נורמלים” ושאף אחד אחר לא יכול להבין את הקושי שאתם חווים, אז הנה לכם. יש עוד אנשים כמוכם, או לכל הפחות ממש דומים לכם.

מכירים את הפתגמים “צרת רבים -חצי נחמה” ו”צרת רבים – נחמת טיפשים”?
בעיני, ההבדל ביניהם הוא בדרך בה אנחנו משתמשים בצרת הרבים. אם נשתמש בה כשמחה לאיד היא לא באמת תקדם אותנו. אם היא תביא אותנו לכדי יאוש, כי “אצל כולם זה ככה, אז אין לי מה לעשות כדי לשפר את המצב”, אז כן, זו נחמת טיפשים.
אבל אם אנחנו משתמשים בה כדי ללמוד מניסיונם של אחרים, כדי להרגיש סולידריות עם אנשים אחרים כמונו, זו יכולה להיות נחמה מסוימת.

אז תזכרו – אתם לא לבד.

תיעזרו באחרים, תעזרו לאחרים, ותראו כמה נחמה יכולה להיות במפגש הזה.