מה ההתמחות שלך?
את יותר מומחית בניהול יומן ביקור רופא, או שאתה אלוף בג’ינגול קפיצות אחה”צ בין העבודה לילדים? אולי אתם חזקים יותר בתפעול שני משקי בית במקביל?
אם תחשבו על החודשיים האחרונים, בטח תראו שביצעתם המון משימות כבני משפחה מטפלים. אני בטוח שזה לא מפתיע אתכם. אתם מרגישים את זה ביום יום. מעבר לעומס הרגשי יש את העומס הטכני, של ריבוי המשימות.
להיות בן משפחה מטפל יכול להיות תפקיד מורכב מאוד. הוא מביא לפתחנו משימות בתחומים שונים, בהם כאלה שאין לנו ידע מוקדם או ניסיון בהם. לכן, כדאי לנסות לנהל את התפקיד והמשימות כדי שהם לא ינהלו אותנו.
איך עושים את זה?
תחשבו על משימות אחרות שהיו לכם, משימות גדולות עם הרבה תתי סעיפים. למשל, הפקת אירוע משפחתי, או פרויקט מורכב בעבודה. סביר להניח שהייתם מפרקים משימה כזו לשלבים, ומחפשים דרך טובה לניהול הזמן והמשימה. אם זה תחום חדש עבורכם, אולי גם ניסיתם לנהל את הידע החדש, נכון?
ככה זה גם בטיפול בבני משפחה.
כשאנחנו מתייחסים למשימת הטיפול בנושא רגשי וטעון כמשימה שפשוט צריך לבצע, ומנסים לנהל אותה, יכולים לקרות כמה דברים.
הראשון והמרכזי הוא שאנחנו מייצרים סדר.
כשאנחנו פורטים את המשימות על הדף, ומציגים אותן כסעיפים קטנים שצריך לבצע, זה עושה סדר בראש. כשאנחנו מארגנים אותן, קל יותר לתעדף אותן, ולהבין איזו מהן יותר חשובה, ואיזו פחות. נכון, זה יכול גם לגרום לכאב ראש. אבל לכל הפחות נדע איזה סוג של משכך כאבים אנחנו מחפשים.
הדבר השני שיכול לקרות, הוא שנוצר מרחק רגשי מסוים.
אנחנו “מתרגמים” את המשימה הרגשית למשימה טכנית. היא הופכת להיות משהו קצת פחות רגשי. זה כבר לא הדבר הגדול, העמוס והמורכב שיושב לנו על הראש והלב. זו רשימה, שיש לידה תיבות סימון קטנות, ואנחנו צריכים למחוק אותן אחת אחת.
ואחרי כל זה, יש כוכבית קטנה בסיפור הזה.
איש חכם ומיוחד אמר לי פעם שהחיים הם ניסיון אחד ארוך “לנקות שולחן”. אני חושב שהוא התכוון שתמיד השולחן מתמלא במשהו. תמיד נכנסת עוד משימה או איזה משהו לא מתוכנן. וכמו בהרבה מקרים כבני משפחה מטפלים, זה הזמן להכיר שלא משנה מה נעשה, תמיד תהיה עוד משימה.
אז גם אם לא הספקתם הכל, והרשימה אף פעם לא נגמרת, תזכרו שזה לא אתם, אלא אלו כללי המשחק.
קצת חמלה עצמית לא תהרוג אתכם.
תודה! טוב לא לביות לבד עם הקושי, והעצות מועילות ביותר