ניסיתם פעם לנפח בלון כמה פעמים?
פשוט לנפח ולרוקן בלי לקשור, ורק אחרי כמה מחזורים כאלו לנפח ולקשור. אם תנסו, תגלו שהבלון לא יחזיק מעמד זמן רב. לפעמים הוא אפילו יקרע בזמן הניפוח. החומר ממנו עשוי בלון יכול לספוג מספר מוגבל של התנפחות והתרוקנות. גם לסוללה של טלפון נייד, או של רכב חשמלי יש הגבלה של מחזורי טעינה. אחרי כ-1000 מחזורי טעינה, נמצא את עצמנו מחפשים שקעים ומטענים באובססיביות.
פרגולות לעומת זאת, הן סיפור אחר לגמרי. השבוע הבטיחו לי שאם אדאג לצבוע את הפרגולה שלי כל שנה שנתיים, היא תוכל להחזיק מעמד שנים רבות. אמנם זה דורש ממני להשקיע, אבל זו נשמעת הבטחה ששווה את הזמן והמאמץ. כל עוד העץ מתחדש ומקבל הגנה מפני השמש והגשם, הוא יוכל להחזיק מעמד לזמן ממושך יותר. אמנם, גם אם אזניח אותו הוא יוכל להחזיק מעמד לזמן ממושך. אבל כנראה שאחרי כמה שנים הוא יראה מצ’וקמק ועייף, ואולי אפילו אאלץ להחליף אותו.
כמו בלונים, פרגולות וכל חומר שאנחנו מכירים, גם אנחנו מורכבים ממשאבים מוגבלים ומתכלים.
אחד מהם הוא החמלה שלנו, היכולת להיות באמפטיה כלפי האחר. אנחנו נוטים להיות שיפוטיים כלפי עצמנו כשאנחנו מאבדים סבלנות וכועסים על אנשים שחשובים ויקרים לנו. זה יכול להיות על הילדים שלנו, על בני ובנות הזוג שלנו, וכבני משפחה מטפלים זה יכול להיות גם על מי שאנחנו מטפלים בו. אחד הדברים שמאפיינים את תפקיד בן המשפחה המטפל כיום הוא משך הטיפול. אם בעבר תקופת התלות הייתה קצרה יחסית, כיום היא יכולה להימתח על פני כמה שנים טובות. זה אומר שהחמלה שלנו, הסבלנות שלנו ועוד הרבה משאבים שאנחנו זקוקים להם בדרך הזו, יעמדו במבחן לאורך הזמן.
תשישות חמלה
יש מושג שנקרא “תשישות חמלה”. מדברים עליו בהקשר של אנשים שמטפלים באנשים עם מחלות קשות וכרוניות, וגם על אנשי טיפול שנחשפים לתכנים קשים לאורך זמן. המושג הזה מבטא את הרעיון שחמלה היא משאב מוגבל, ושכמו חומרים אחרים בטבע, היא עלולה לסבול מעייפות החומר, עד כדי תשישות ממש.
כדי לעזור למאגרי החמלה שלנו להתחדש אנחנו צריכים לעשות שני דברים. הראשון הוא להיות מודעים לכך שהם משאב מוגבל. השני הוא לחשוב איך אנחנו יכולים לחדש ולתחזק אותם.
כל אחד והפעקלע שלו, וכל אחת עם הדברים שעוזרים לה להתחדש ולהתמלא. בתוך שגרת החיים העמוסה בלאו הכי, גם בלי להיות בתפקיד בני משפחה מטפלים, אנחנו מתקשים למצוא זמן לתחזק את עצמנו. השוני הוא שכבני משפחה מטפלים, המשאבים שלנו נמצאים בשימוש עודף, ולכן מתכלים מהר יותר. זו הסיבה שכדאי וחשוב למצוא את הזמן והדרך כדי לתחזק אותם. למצוא ולייצר את המרווחים בהם אנחנו נותנים לעצמנו את הזמן לחדש את מלאי החמלה שלנו כדי להימנע ממצב של תשישות חמלה.
זה לא קל, אבל זה חשוב ואפילו הכרחי. לפעמים זה הרבה מעבר ל”סתם” זמן של מנוחה והתרעננות. לפעמים זה דורש מאיתנו להתמלא בצורה אקטיבית. ללמוד משהו חדש, להשתתף בסדנה או לעשות משהו שמאתגר אותנו מצד אחד, וממלא אותנו מצד שני.
אז מה עושה לכם טוב? מה יכול למלא את המצברים שלכם?
אם תקדישו לזה זמן למחשבה, אולי תמצאו את הדרך לחדש משאבים להמשך הדרך.