איך זה להיות בני זוג של בני משפחה מטפלים?

להיות בני זוג זה אומר שלפעמים אתם מוסטים הצידה, כי יש בלת”מ.
זה אומר שכל שבת שניה אתם מארחים או נוסעים עם סירים להתארח בשבת שבה אתם המארחים.
זה להרגיש שלפעמים את מתפקדת כמו בת, ולא כמו כלה.
זה אומר שאתם נכנסים למעגל קבלת החלטות שלא בהכרח בחרתם בו, ולא תמיד מרגישים בנוח להביע את דעתכם. הרי בתכלס אתם לא באמת הילדים שלהם למרות שאתם במשפחה כבר 20 שנה.
זה לתמוך בבת הזוג בנסיעה חזרה מההורים שלה. לפעמים בשתיקה, לפעמים בחיבוק או מילה טובה.
זה להיות בכוננות להקפצה, כי אתה חלק מהסיפור.
זה לבחור לפעמים לקחת צעד אחורה ולהתרחק, כדי לבחור איזה חלק לקחת בסיפור.

יש עוד מיליון סיטואציות, אבל בסופו של דבר חשוב לזכור דבר אחד. בני ובנות הזוג הם חלק מהסיפור. לפעמים חלק פעיל ותומך, לפעמים פחות, אבל הם לגמרי חלק מהסיפור. אגב, גם כאלו שבוחרים לא לקחת חלק במאמץ הם חלק מהסיפור, כך או אחרת הם מושפעים מהסיטואציה.

להיות בני זוג של

בני הזוג הם אלו שנמצאים לבד עם הילדים כשאתם נקראים לדגל. שמכילים אתכם עצבניים ועמוסים רגשית, חסרי שקט וחסרי מנוחה. יש כאלה שמקור ההכנסה נפגע ואז הלחץ הכלכלי נותן את אותותיו. כך שבן הזוג הוא זה שצריך להשלים את הפער תוך כדי שהוא מחזיק את הבית. זה לא קל, וזה גובה מחירים אישיים מבני הזוג עצמם.

ובני הזוג מחזיקים יחד את הזוגיות שלהם, שגם היא מושפעת בתורה מהסיטואציה. לפעמים ההשפעה היא קשה, כי שני בני הזוג לא מצליחים להתמודד עם העומס והמתח שמופעל על המערכת הזוגית. יש כאלה שמרגישים השפעה חיובית, כי זה אתגר ומתוך אתגרים אפשר לצמוח. זו הזדמנות להיות אחד בשביל השניה, להראות אהבה וחוסן במצבים מורכבים. יש זוגות שיוצאים מזה מחוזקים, ואפילו מרגישים את ההשפעה החיובית תוך כדי התמודדות. ועדיין, הזוגיות סופגת זעזוע, ובני הזוג של בני המשפחה המטפלים משלמים מחיר.

תראו אותי

כל אחד רוצה שיראו אותו. להרגיש שמישהו מעיף מבט ורואה אותו ולא מעבר לו. אם בני משפחה מטפלים הם שקופים, אז בני ובנות הזוג שלהם הם ממש דהויים ומטושטשים ברקע. הלגיטימציה שלהם מול החברה, מקום העבודה וגם מול בן או בת הזוג חלשה יותר. הם לא בעין הסערה, אלא רק ליד. וגם שם יש רוח חזקה מאוד. 

יש הרבה אנשים שיכולים לתת להם את התחושה של “רואים אותי”, אבל הכי משמעותיים זה אתם, בני המשפחה המטפלים. זה חלק מהתפקיד הנוסף שלכם, כבני ובנות הזוג שלהם. מתוך הקושי והעומס, והצורך האמיתי שלכם להיתמך בעצמכם, תזכרו לעצור לרגע כדי לראות את בן הזוג ולתת יד. אולי זה קצת מוזר, כי הרי בני הזוג הם אלו שאמורים לתמוך, אז מה פתאום שיתמכו בהם. 

אבל זה כל הקטע.
בין בני זוג, בתוך המשפחה ובכלל בחיים, תפקידים הם לא בינאריים לגמרי. פעם אני עושה משהו ופעם את. נכון שלהוציא את הזבל זה התפקיד שלי, ולקפל כביסה זה התפקיד שלך, אבל מדי פעם אנחנו מתחלפים, לא?
אותו הדבר בתמיכה ובמתן גב אחד לשני. לפעמים אני צריך את היד, ולפעמים את צריכה את החיבוק. התקופה הזו קשה בשביל שני בני הזוג. נכון, לרוב בני המשפחה המטפלים מתמודדים עם עיקר הקושי, ועדיין כדאי לראות את בני הזוג שלכם. לתת להם מילה טובה, לחזור הביתה עם שוקולד או סושי וליזום דייט. גם אם כל מה שבא לכם זה השתבללות מול נטפליקס.
וזו חברים וחברות, השקעה לטווח ארוך. גם כי בני הזוג שלכם יוכלו לתמוך בכם בחזרה, וגם כי זה יכול לתת את הכוח לגדול ולהתחזק כזוג ומשפחה מהמסע של בני המשפחה המטפלים.

ובעוד הרבה שנים, כשתחזיקו ידיים במרפסת ותהנו מהבריזה, אני מאחל לכם שתיזכרו באתגר הזה. תיזכרו איך שהייתם אחד בשביל השניה, ושראיתם אחד את השניה, וזה יהיה רגע קסום, עם או בלי הבריזה.