קולה, סיגריה ומטפל זר בחופשה

22:40, מוצאי שבת, תחנה מרכזית ירושלים.

שי חזר משבת אצל אבא שלו, אחרי שהחליף את המטפל הזר שיצא לחופשת סוף שבוע. מהרגע שג’וני, המטפל הזר, עבר בפתח הדלת, עברו 30 שניות עד ששי היה עם התיק על הגב ומוכן ליציאה. נשיקה על המצח לאבא והוא כבר טס במדרגות כדי להספיק את האוטובוס לירושלים.

כשהגיע לירושלים וירד בתחנה המרכזית, הוא הלך לכיוון התחנה של קו 18. היו לו תחנות קבועות בדרך לתחנה: סיגריה בודדת בקיוסק על רחוב יפו, פיצה וקולה בעשרה שקלים ב”דודא לפיצה”. הוא חצה את הכביש וחיכה לאוטובוס שיחזיר אותו לדירה שלו.

כשעמד עם הקולה והסיגריה בקרירות הירושלמית, כל שלוק וכל שאכטה הרחיקו אותו משם והחזירו אותו לכאן. לחיים שלו. לבית שלו. לירושלים. לשגרה הנפרדת שלו. הוא היה צריך את זה, את ההפרדה בין שם לכאן. בין התפקיד שהיה לו בשבת לבין חיי היום יום שלו.  

הוא חיכה לזה מהרגע שנכנס לבית של אבא שלו ביום שישי בצהרים. כבר אז הוא התחיל את הספירה לאחור לרגע הזה, שבו הוא יורד מהאוטובוס, בדרך אל הפיצה. אבל זה גם הרגע שבו הוא כועס על עצמו ועל הכל, שבו הוא מרגיש חרא שהוא בורח ככה בכל מוצאי שבת. זה הרגע שבו הוא חש מחדש את העצבות שהוא טועם בכל שבת כזו.

הרגע הזה סימל את הסוף של סוף השבוע, של כל מה שהיה לו בפנים. 

זה היה מעין טקס סיום. וכשהוא כיבה את הסיגריה ועלה לאוטובוס, הוא השאיר משהו מסוף השבוע הזה מאחוריו.

שי לא ידע שהוא עושה טקס. הוא חשב שזה סתם דחף שיש לו כל פעם שהוא חוזר משבת כזו. רק הרבה אחרי שזה נגמר, וכבר לא היו סיגריות ונסיעות במוצאי שבת, נפל לו האסימון – זה היה טקס המעבר שלו.

המטרה שלו היתה לנקות את מה שהיה, ולעבור לתפקיד הבא.

תפקידים וטקסים

תפקיד הוא לא משחק שאנחנו משחקים. הוא משהו מאוד אמיתי והוא מבטא חלק מהאישיות שלנו, כשהיא פוגשת מצבי חיים שונים. 

בעבודה יש לנו תפקיד אחד. עם החברים אנחנו בתפקיד אחר. עם בת הזוג יש עוד כמה וגם מול ההורים יש לנו תפקיד – להיות “הבן של”. לפעמים, כשההורים שלנו מזדקנים, אנחנו מקבלים על עצמנו תפקיד נוסף – להיות מטפלים, קרגיברס. 

זה תפקיד שמעמיס עלינו בדרכים שונות. אחת מהן היא היכולת שלנו להתרכז במשימות ותפקידים אחרים מאלה שאנחנו ממלאים ביום יום שלנו. העומס הרגשי העצום שאנחנו חווים בתפקיד הקרגיברס, ממשיך איתנו ומשפיע על המשאבים הרגשיים והקוגניטיבים שעומדים לרשותנו למשימות אחרות.

אם היינו יכולים לעשות מעברים חדים ונקיים בין תפקידים – הביצועים שלנו היו הרבה יותר טובים. אבל אנחנו בני אדם ולא מכונות. לכן, יש לנו שאריות וערבוב של תפקידים והמטען הרגשי שלהם.

טקסי מעבר יכולים להיות כלי עזר לניקוי ומעבר נקי יותר בין תפקידים. פיצה, קולה וסיגריה זה טקס לגיטימי להפליא. וגם לעצור לפני הכניסה למשרד ולהסתכל לשמיים ולהתפלל יכול להיות טקס. כל דבר אחר שמפריד בין כאן לשם, בין זה לזה: הטקס מאפשר לנו לשים מאחור במודע את המטען הרגשי מביקור עמוס אצל הורה, ולהישיר מבט לתפקיד הבא. הוא יכול לעזור לנו במעבר.

האם זה עובד תמיד? לא. האם זה עובד ב-100%? ממש לא.

אבל זה שווה את הניסיון. גם אם השארנו 10% מאחורינו זה שווה את המאמץ. וזה עניין של תרגול.

הצעה לטקס מעבר – “די-רולינג”

די-רולינג (“role” מלשון “תפקיד”) היא טכניקה שמטרתה לסייע לשחקני תיאטרון להתנקות אחרי הצגה או במעבר בין תפקידים, כדי להגיע לשמור על עצמם ולנקות מטען רגשי ופיזי במעברים האלה.

איך הם עושים את זה?

עושים עצירה יזומה, יוצאים מהדמות או מורידים את המסכה שעטו במסגרת התפקיד, ורק אחרי ה”פרידה” מהתפקיד, ממשיכים הלאה.

כל אחד עושה את זה בצורה מעט שונה. אני מציע את הדרך הזו:

תעמדו במקום, תעצמו עיניים וקחו נשימה עמוקה.

תעיפו מבט פנימה, אל הראש, החזה והבטן, ותטיילו בפנים עד המקום שבו אתם מרגישים את עיקר המטען שאתם מחזיקים. תישארו שם לרגע. זה יכול להיות לשניה או דקה, ותיפרדו מהתפקיד הקודם שלכם. אולי אפילו תצעדו ממש צעד אחורה, או תעשו תנועה של ניעור עם הגוף.

תגידו לעצמכם מילה טובה, תגידו שאתם עושים את הכי טוב שאתם יכולים בשביל ההורים או בני הזוג שלכם, ותמשיכו הלאה.

עכשיו אתם מוכנים לתפקיד הבא שלכם.