השופט נחטף, אולם בית המשפט עלה באש ואלת המשפט בעצמה ירדה מהאולימפוס כדי להרביץ לנו עם המאזניים שלה.
אחרי סימולציה כושלת, יריב אסף אותנו, מאבטחים במשמר בתי המשפט, ואמר “בכל התלבטות שיש לכם, בכל סיטואציה, דפוקה ומורכבת ככל שתהיה שתיתקלו בה כמאבטחים, תזכרו דבר אחד – עדיף לקבל החלטה לא נכונה, מאשר לא לקבל החלטה בכלל”.
את הסימולציה שעשינו באותו יום אני כבר לא זוכר, אבל דווקא את המשפט הזה אני זוכר, ואני חושב עליו מדי פעם כשאני פוגש התלבטות בין אופציה א’ לאופציה ב’.
עדיף לקבל החלטה לא נכונה, מאשר לא לקבל החלטה בכלל.
הרעיון שעומד מאחורי המשפט הזה, או לפחות איך שאני מבין אותו, הוא שהימנעות מהחלטה מזיקה לנו יותר מקבלת החלטה גרועה. יכול להיות שאתם מרגישים שההחלטות שלכם עלולות להיות לא הפיכות, אבל אל תשכחו: גם אי ההחלטות שלכם הן לא הפיכות.
כשאנחנו מתבחבשים בהתלבטות – קרטיב ענבים או תותי פרוטי, להשקיע כסף בקופת גמל להשקעה או בבית השקעות אחר, המטפלת הזרה הזו או השנייה – כשאנחנו עומדים במקום, בוהים מול המקרר ומשווים שוב ושוב בין הנתונים שיש לנו על כל אחת מהאופציות – גם הבחירה בפתרון הפחות נכון היא עדיפה.
כי כשאנחנו שוקעים ומשתעבדים לדילמה, היא לוקחת מאיתנו שני דברים חשובים – זמן וכוחות מנטליים ורגשיים.
ואלה משאבים יקרים. מאוד.
בני משפחה מחליטים
בני משפחה מטפלים מקבלים המון החלטות כל הזמן. לפעמים הן הרות גורל ולפעמים ממש לא.
הם מתעסקים בעולמות תוכן רבים ושונים, שלרוב הם לא עסקו בהם קודם. בצד הרפואי יש המון דילמות, ואין להם את הידע והיכולת כדי להחזיק את כל המידע הדרוש לקבלת החלטה. בצד הבירוקרטי יש המון פרטים, המון מידע, המון תחומים, המון זכויות ומיצוי זכויות וטפסים עלומים: איך לבחור מטפלת, איזו חברת סיעוד היא הטובה ביותר, האם לשים מצלמות או לא.
יש גם תחומים רכים יותר.
איך לדבר עם האחים או עם הילדים על מה שעושים או רוצים לעשות, איך שומרים על אוטונומיה וכבוד של האיש או האישה שאנחנו מאוד קשורים אליו ויצא שאנחנו גם מטפלים בו או בענייניו.
ומלא מלא החלטות קטנות, יומיומיות ולא קיומיות, כמו לדחות את הפיזיותרפיסט או להזמין מנקה. המון משימות, המון החלטות ואיש אחד קטן שמרגיש שהמוח שלו מתפוצץ, ובכלל היה רוצה להיות במקום אחר עם דאגות אחרות.
the road not taken
אבל איך אדע שבחרתי את ההחלטה הנכונה? הכי נכונה?
אז זהו, שלעולם לא תדע.
המשורר האמריקאי רוברט פרוסט כתב שיר על דילמות. הוא קרא לו The road not taken.
הוא מתאר דילמה של אדם שמטייל ביער, עומד בפיצול שבילים וצריך לבחור באחד מהם.
השיר הזה נכתב לפני יותר ממאה שנה, והוא עדיין נוגע בכל אחד מאיתנו, בדילמה של “מה היה קורה אם הייתי בוחר אחרת?”
למה, הו למה לא התקנתי מצלמות בבית/הוצאתי אותה מהבית/לא התעקשתי על וואטאבר?
בסוף האיש מהשיר בחר באחד השבילים, בידיעה שהוא מוותר על ההליכה בשני. וזה סבבה לגמרי לוותר על אחד מתוך בחירה בשני, ואפילו בריא ורצוי.
אפילו אם תטעו, סביר להניח שתחזרו לאותה צומת דרכים, חכמים ומנוסים יותר.
תזכרו: במסע שלכם כבני משפחה מטפלים יש מעט מאוד בחירות שאי אפשר להפוך אותן. ברוב המקרים אנחנו לא יכולים לדעת שההחלטה שלנו נכונה במאה אחוז.
אז מה עושים? צ’ק ליסט לבני משפחה מתלבטים
איך בכל זאת אפשר להקל על עצמנו בקבלת החלטות גורליות?
קחו צ’ק ליסט קצר שיכול לעזור:
- שבו רגע בשקט, עם עצמכם או עם המשפחה שלכם. תחשבו על האדם שאתם אוהבים ודואגים לו, ותזכרו שאתם רוצים בטובתו. תרגישו את זה.
- תזכרו שלעולם לא תדעו אם קיבלתם את ההחלטה הנכונה ביותר, ושחררו את זה מהראש שלכם.
- שחררתם? נהדר. עכשיו אפשר לחפש מידע.
תבחרו אנשי מקצוע או מקורות מידע שנתפסים בעיניכם כאמינים וטובים ותיעזרו בהם. - אם אפשר, תערבו אנשים אחרים מהמעגל המשפחתי הקרוב בקבלת ההחלטה. לא הכל על הכתפיים שלכם. עדיף לחלוק את האחריות עם מישהו אחר.
- כמשפחה, נסו לגבש מנגנון קבלת החלטות קבוע: איך אתם מקבלים החלטה, עד מתי מתלבטים, מי רוצה לקחת חלק בתהליך ומי לא, מה עושים במצבים של חילוקי דעות.
- קיבלתם החלטה? סחתיין עליכם!
בימים הקרובים אתם לא מסתכלים לאחור. כמו שאסור להשוות תשובות אחרי מבחן באוניברסיטה אלא פשוט צריך ללכת לאכול פיצה, ככה צריך לתת להחלטות שלכם זמן לעבוד. ואסור להשוות את ההחלטה שלכם עם החלטה של משפחה אחרת. אם יהיה צורך בשינוי מיידי, אתם כבר תדעו את זה. - שוב, תזכרו שאתם מכוונים לטוב.
פינגבאק: טיפ רביעי - קבלת החלטות - כל אחד והפעקאלע שלו