“אני חושבת שזה החג האחרון שלי עם אבא שלי”.
מישהי אמרה לי את זה לא מזמן, כשסיפרה לי על אבא שלה.
הוא חולה, והיא יודעת שיש סיכוי שבחג הבא הוא כבר לא ישב איתם סביב השולחן.
זו אמירה קצת מפחידה, ויש בה הרבה כאב.
מאז שהיא אמרה לי את זה, חשבתי על החגים שלנו.
עוד ראש השנה, עוד פסח, עוד ארוחה משפחתית. אותם אנשים, פחות או יותר אותם מאכלים, אותן בדיחות, אותם ויכוחים על מתי מתחילים לאכול ומי שוב איחר.
אבל אין לנו אינסוף חגים כאלה.
זה נשמע קצת מורבידי, אני יודע.
ואני לא מציע לשבת בערב החג ולחשוב “וואלה, אולי זו הפעם האחרונה”. זה יכול להעכיר את האווירה וזו לא המטרה.
אבל אפשר להסתכל על החג הקרוב כעל משהו שהוא קצת פחות מובן מאליו, במיוחד אם אתם בני משפחה מטפלים.
כי לפעמים דווקא אז אנחנו מפספסים את זה.
כי צריך לזכור להביא את התרופות, לבדוק שיש מקום נוח לשבת, להחליט מי אוסף את אמא, לחשוב אם אבא יצליח להישאר עד סוף הארוחה.
ובתוך כל הלוגיסטיקה הזו, לפעמים רואים את המשימות יותר מאשר את האדם שאנחנו דואגים לו.
פשוט להיות שם
זה הגיוני. צריך לדאוג לדברים האלה.
אבל אולי בתוך כל זה אפשר למצוא גם כמה דקות שבהן אנחנו לא מטפלים בהם.
רגעים בהם אנחנו פשוט איתם.
לשבת ליד אבא ולדבר איתו.
לבקש מאמא לספר שוב את הסיפור שכבר שמענו עשרים פעם.
או פשוט להסתכל לרגע על השולחן ולשים לב להרכב המסוים הזה של אנשים שנמצאים סביבו השנה.
כי יכול להיות שזה באמת החג האחרון בהרכב הזה. ויכול להיות שלא. יכול להיות שיהיו עוד הרבה חגים, והלוואי שיהיו.
אבל מתישהו תהיה פעם אחרונה.
יש משהו מוזר בפעמים אחרונות. כשילד נולד אנחנו מחכים לפעמים הראשונות שלו ומזהים אותן בזמן אמת. החיוך הראשון, הצעד הראשון, המילה הראשונה.
עם פעמים אחרונות זה עובד אחרת. בדרך כלל אנחנו לא יודעים שהן כאלה כשהן קורות.
רק אחר כך אנחנו מבינים שזו היתה הארוחה האחרונה, השיחה האחרונה או הפעם האחרונה שבה כולם עוד ישבו סביב אותו שולחן.
אני לא חושב שהידיעה הזו צריכה להפוך את החג לעצוב יותר. להפך.
אולי היא יכולה להזכיר לנו להרים מדי פעם את הראש מכל מה שצריך להספיק ולשים לב למה שכבר נמצא כאן.
לא חייבים לייצר “רגע משמעותי”.
לא צריך לפתוח שיחה עמוקה עם אבא דווקא בין הגפילטע למרק, ולא צריך להסתובב כל הערב עם תחושה שאנחנו מייצרים זיכרונות.
אפשר פשוט להיות קצת יותר שם.
כי החג הזה, עם האנשים שיהיו בו, יקרה רק פעם אחת.