בלוג על בני משפחה מטפלים, קרגיברס וזיקנה בעולם החדש
כל אחד והפעקלע שלו. כל אחד והחבילה שלו, היא אמרה בחיוך. אני מעדיפה את הצרות שאני כבר מכירה. ככה לפחות אני יודעת עם מי יש לי עסק.
“כל אחד והפעקלע שלו. כל אחד והחבילה שלו”, היא אמרה בחיוך. “אני מעדיפה את הצרות שאני כבר מכירה. ככה לפחות אני יודעת עם מה יש לי עסק”.
היא הייתה חברה טובה של אמא שלי, כמו אחות. דיברנו על ההתמודדות שלי ושל האחים שלי כילדים שמטפלים באמא ואבא.
היא הוסיפה שאף אחד לא מוכן להחליף את הפעקלע שלו, חבילת הצרות והשמחות שהוא סוחב על הגב, עם אף אחד אחר.”
קרגיברס (caregivers) או בני משפחה מטפלים, הם מישהו או מישהי שדואגים לצרכיו של אדם אחר שמשמעותי להם וזקוק לכך, בדרך כלל לא במסגרת תפקיד רשמי או תמורת שכר.
להיות קרגיבר זה לקבל טלפון מאבא או מאמא שלא מרגישים טוב וצריכים שתבוא ללוות אותם למיון. או להיות זה שמבקשים ממנו להחליף נורה בסלון. זה להרים טלפון פעם בשבוע ולשמוע שההורים שלך מזדקנים, או לסעוד אותם ממש.
לפעמים להיות קרגיבר זה פשוט עניין של רגשות ותחושות.
זה להרגיש שאתה משמעותי להורים שלך, או לבת הזוג שלך. שאתה עושה משהו טוב ונכון, ואתה מתמלא באהבה וחיבה ובהכרת הטוב. ומצד שני, לפעמים זה לא ורוד ונעים אלא קודר וכועס ואשם ומחורבן.
הסיפור של הבלוג הזה הוא הסיפור שלי ושל רבים אחרים שמתמודדים עם התפקיד של להיות קרגיברס (או – בני משפחה מטפלים), בעולם בו אנחנו חיים היום.
מה תמצאו פה?
סיפורים – חוויות, קשיים, רגשות ותחושות. את חלקן חוויתי בעצמי וחלקן ראיתי מקרוב או שמעתי מרחוק.
פרקטיקה – פוסטים של מידע כמו זכויות או מושגים בסיסיים שיכולים לעזור לבני משפחה מטפלים בשלבים שונים, וכלים להתמודדות נפשית ומשפחתית.
זיקנה בעולם החדש – מחשבות ורעיונות על זיקנה והזדקנות בעולם שלנו כמו שאני רואה אותו, ואת הזיקנה שלי כמו שאני מדמיין אותה.
במסע הארוך שלנו על פני האדמה, רובנו נהיה קרגיברס בשלב כלשהו של חיינו.
ואם הכל ילך כמו שצריך אז רובנו נזדקן ונתמודד עם האתגרים שתקופת החיים הזו מזמנת לנו.
הליכה נעימה.