בסוף כל שנה העסק שלה נראה כמו בלגן אחד גדול.דוחו”ת, מע”מ, רואה חשבון, רשימות שלא נגמרות.והכי חשוב – ספירת מלאי.היא סוגרת מוקדם, תולה שלט “סגור לרגל ספירת מלאי” ומתחילה לנקות מדפים, למיין, להחליט מה נשאר ומה הולך. לפעמים מתחשק לה לעשות את זה גם בבית.לסגור מוקדם, לתלות שלט יפה וברור, ולעבור על כל הדברים. כל […]
בחמש הדקות שעברו מאז שניתק את השיחה עם אבא, הוא הספיק להרגיש כל כך הרבה. הוא כעס, ואז פחד, ואז שוב כעס. ואז התאכזב ובסוף בסוף הגיע העצב. עצב כזה שגורם לו להרגיש ממש לבד, כאילו אין אף אחד שאפשר לבקש ממנו עזרה.הוא יודע שהוא לא לבד בעולם, כן?אבל ברגעים כאלה, כשהכל סוגר עליו, הוא
בטח שמעתם את המושג סטוריטלינג (Storytelling), נכון? מן הסתם פגשתם אותו בהקשר של שיווק, הרצאות או בסדנה בעבודה. אבל האמת היא שאנחנו משתמשים בסטוריטלינג כמעט בכל תחום בחיים – גם אם אנחנו לא שמים לב לכך. כשמספרים סיפור זה אחרת אם נוריד לרגע את המושג “סטוריטלינג” ממרומי האולימפוס ונגיד אותו בעברית, אז “לעשות” סטוריטלינג זה בעצם לספר
סטוריטלינג לבני משפחה מטפלים Read More »
יש זמנים שזה בולט יותר. שזה דוקר יותר בלב. למשל כשגרת בדירת שותפות וכולן חזרו עם קופסאות אוכל מלאות מההורים ואת חזרת מרוקנת מסופ”ש אצל ההורים. הנסיעה הביתה אחרי שבת והמחשבה ששבוע חדש מתחיל בלי עצירה אמיתית. מסתבר שיש שבועות של 14 יממות. ואז בחתונה, כשצעדת בדרך לחופה כששניהם לצידך. טוב, לא בדיוק שניהם, כי גם
על המצבה שלה היא רוצה שיכתבו “אני רק”.אני רק קופצת רגע להורים.אני רק צריכה להרים טלפון כדי לתאם תור לרופא.אני רק מכינה להם משהו לארוחת ערב.אני רק עוזרת להם בקטנה מדי פעם. מרוב רק ורק לא נשאר זמן לשום דבר אחר. ויש דברים גדולים שמוצאים את המקום שלהם. בעבודה אין רק, יש ישיבות ומשימות ושם
מכירים את הסרט דלתות מסתובבות? בגדול, הוא עוסק באחת השאלות הכי מסקרנות ומטרידות שיש: מה היה קורה אילו…? אם הייתי עולה על האוטובוס בתחנה הזו ולא באחרת.אם הייתי בוחר ללמוד הנדסה ולא אגרונומיה.לו רק הייתי לוקח את אבא לעוד רופא.אם הייתי בא לבקר ערב קודם. התשובה הסאחית לשאלות כאלה היא: “מה זה משנה?”.כי האמת? מה
על דלתות מסתובבות ושאלות בלי תשובות Read More »
בתור ילד, אחת המטלות השנואות עלי לקראת פסח היתה ניקיון של ארון הספרים המשפחתי.הוא היה ענק, והגיע עד התקרה. הייתה שם אנציקלופדיה תלמודית, אנציקלופדיה רגילה, ועוד ספרים גדולים וקטנים. זוכרים שפעם היו אינציקלופדיות עד שהאינטרנט הגיע והשליך אותן לבוידעם?פעם בשנה הייתי מקבל מטלית לחה, חומר לניקוי דלתות הזכוכית של הספריה ויוצא לדרך. הייתי עובר ספר
פסח, ניקיונות ושאלות שכדאי לשאול Read More »
היא לא יודעת בדיוק מתי זה קרה, מתי היא הבינה שהיא נכנסה לתפקיד. יכול להיות שזה בלילה ההוא בבית החולים, כשהם חיכו על ספסלי המתכת לרופא שיקבל אותם. או שזה היה ביום אחר בבית החולים, על ספסלים אחרים בקומה של חדרי הניתוח, כשחיכו שאמא תצא מהניתוח הראשון. או אולי זה היה הניתוח השני?ובכלל, מי עיצב
מתי נפל לך האסימון? Read More »
מאז שהיא זוכרת את עצמה, בכל הדלקת נרות חנוכה יש טקס לא רשמי שחוזר על עצמו. אבא מדליק את הנרות, אחיה הקטן עומד ולידו ומנסה לכבות אותם בלי שאף אחד ישים לב (כולם שמים לב. הוא בן 45 ועדיין עושה את זה), ואז שרים גרסה מקוצרת של “מעוז צור” והולכים לאכול משהו מטוגן שאמא הכינה.
בכל פעם שאני שומע מוזיקה באמצעות ספוטיפיי אני מקבל תזכורות חוזרות לכך שאני עדיין מקשיב בגרסה חינמית, וממש כדאי לי לעבור לפרימיום. בפרימיום אוכל “לחיות את הרגע” ו”להשיג שליטה על הפלייליסט שלי” כך שאשמע את מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה בלי הפרעה. חיים ללא הפרעות, עם המוזיקה שבחרתי שתביא אותי למקום המדויק ביותר שתמיד
החיים על פי ספוטיפיי Read More »
