חגי מלמד

חנוך דאום קרא לספר שלו “החיים הם תקופה קשה”, אבל הוא לא באמת מתכוון. טוב, אולי קצת, אבל הוא בעיקר אומר את זה בחיוך. בגלל זה כנראה, הספר שלו מלא בסיפורים מצחיקים ודאחקות. וגם אני רציתי לכתוב היום משהו שמח, או אפילו מצחיק. כי אז מה אם קשה, אסור לצחוק בבית הזה?  גם לקרגיברס יש

להיות בן משפחה מטפל בעולם העבודה יכול להיות אתגר לא קטן. לפעמים לא קל לספר לעולם בכלל ולבוסים שלנו בפרט על ההתמודדות שלך. מכתב לבוס או שיחה אישית יכולים להיות דרך טובה כדי לתת להם מושג מה עובר עליך.מכתב לבוס – הצעת הגשה היי בוס, מה המצב? תראה, אני לא יודע בדיוק מאיפה להתחיל, וכל

כשקרגיברס לא אוהבים את מי שהם מטפלים בו היא עצמה את העיניים. החדר היה לבן ונקי. על השולחן ליד המיטה עמד אגרטל עם פרחים רעננים וכוס מיץ תפוזים טרי על מפה צחורה. היא דמיינה שהיא ממלאת כל בקשה בשמחה גדולה, שמחה שהיא זוכה להחזיר אהבה למי שגידלו אותה וכל כך יקרים לליבה.  כשפתחה את העיניים

הדאגה לרווחה הנפשית שלנו היא כמו ביקור אצל רופא שיניים או מוסכניק. חשוב לעשות את זה באופן סדיר כי אחרת זה  יתנקם בנו וינשוך אותנו בתחת. “אתה צריך להחליף את הצמיגים האחוריים. הם שחוקים לגמרי.” בוחן הרכב בדינמומטר הסתכל עלי במבט מאשים.– “מתי החלפת צמיג בפעם האחרונה?”– “אין לי מושג, לא בשלוש השנים האחרונות.”– “וכל

בכל ראש השנה סבא ארליך נהג לומר לכולם שלא להגזים עם הרימון, כי אם אוכלים יותר מדי זה עושה עצירות. או לא לאכול הרבה סלק כי זה עושה פיפי אדום.הוא גם אהב לשחק עם הראש של הדג מהצלחת המרכזית.סבתא ארליך פחות אהבה את המנהג האחרון.  זו שנה שניה שסבא כבר לא אומר כלום בשולחן החג.

השופט נחטף, אולם בית המשפט עלה באש ואלת המשפט בעצמה ירדה מהאולימפוס כדי להרביץ לנו עם המאזניים שלה. אחרי סימולציה כושלת, יריב אסף אותנו, מאבטחים במשמר בתי המשפט, ואמר “בכל התלבטות שיש לכם, בכל סיטואציה, דפוקה ומורכבת ככל שתהיה שתיתקלו בה כמאבטחים, תזכרו דבר אחד – עדיף לקבל החלטה לא נכונה, מאשר לא לקבל החלטה

22:40, מוצאי שבת, תחנה מרכזית ירושלים. שי חזר משבת אצל אבא שלו, אחרי שהחליף את המטפל הזר שיצא לחופשת סוף שבוע. מהרגע שג’וני, המטפל הזר, עבר בפתח הדלת, עברו 30 שניות עד ששי היה עם התיק על הגב ומוכן ליציאה. נשיקה על המצח לאבא והוא כבר טס במדרגות כדי להספיק את האוטובוס לירושלים. כשהגיע לירושלים

לטפל בהורים קשישים או חולים זה חתיכת חבילה. אף אחד מאיתנו לא אוהב לעשות את זה. אבל גם אם המסע ארוך והמשא כבד, יש הרבה מה להרוויח מהדרך הזו. וזה המסע שלנו – לא של אף אחד אחר. “כל אחד והפעקלע שלו. כל אחד והחבילה שלו”, היא אמרה בחיוך. “אני מעדיפה את הצרות שאני כבר