להחזיק להחזיק להחזיק.כל הזמן להחזיק. “אז מה שלום ההורים?”את מרגישה את העורף מתכווץ ועונה שהכל בסדר.“ואיך אבא מרגיש?”עכשיו גם שרירי הלסת מצטרפים ומתקשחים, ואת אומרת שהוא בסדר, ואין שינוי מיוחד בזמן האחרון.“טוב, אז תמסרי דרישת שלום ובלה בלה בלה”ואז מצטרפים שרירי החיוך ששמורים למצבים כאלה, כשהדבר האחרון שמתחשק לך הוא לחייך.ואומרת תודה ואמסור ושלום.וממשיכה להחזיק. […]
פרידה ממישהו קרוב שדאגנו לו היא דבר קשה ומטלטל, ולפעמים היינו רוצים להחזיר את הגלגל קצת לאחור כדי לשנות רגע או משהו במערכת היחסים שלנו עם אותו אדם. כי הרי גם כשזה נגמר, זה לא באמת נגמר. ואז, רגע לפני הסוף, נעמוד כולנו מסביב למיטה הנקייה בחדר הלבן ונחזיק ידיים.נחייך, נבכה ונאמר מילים אחרונות של
גם כשזה נגמר, זה לא באמת נגמר Read More »
שלוש שיחות שלא נענו. דנה כבר התרגלה לזה שהיא מסיימת פגישה, וצג הטלפון מעדכן אותה שההורים שלה חיפשו אותה כמה פעמים.בארוחות צהרים במשרד, כשהחבר’ה שלה מדברים על המונדיאל או על הפרק האחרון של משחקי השף, מתגנבת לה המחשבה של “אין להם מושג מה עובר עלי באמת”. הם לא יודעים שהיא ישנה פעם בשבוע אצל ההורים
על אנשים שקופים ומספרי סיפורים Read More »
זה מרגיש כמו לטפס על הר. הרגליים עייפות, סוליות הנעליים שחוקות לגמרי והתרמיל כבד. יורד גשם והגרביים רטובות ואין לכם זוג ספייר. בקיצור, זה מרגיש חרא.זה לא תמיד מרגיש ככה, אבל יש רגעים או תקופות בחיים כבני משפחה מטפלים שזאת התחושה. עומס, לחץ, עצבים ונראה שאין הקלה או שינוי באופק. בזמנים כאלה, כדאי שיהיה לכם
מגדלורים, קסמים ושוקולד Read More »
הוא ישב במשרד שלו בשקט, והודה על כל רגע שאף אחד לא דופק בדלת כדי לשאול משהו, ועל כך שאין לו ישיבה או פגישה בשעתיים הקרובות. מסך המחשב חשוך, הידיים שלו פרושות על השולחן והוא מביט בהן שקוע במחשבות. המחשבה על האובדן תפסה אותו במפתיע באמצע היום. הוא חשב על מה שאבד ולא יחזור, על
חזה עוף במרינדה או שניצל דפוק דק דק? Read More »
“אולי תדברי עם עובדת סוציאלית?” “את צריכה גם לדאוג לעצמך”“חמותי מטפלת באבא שלה והלכה לאיזה רופא שעשה ממש פלאים. רוצה שאשיג לך את המספר שלו?” הם עמדו שם מולה וירו עליה את כל חכמת החיים שלהם. את העצות הכי טובות שקראו במגזין מנטה, במוסף הארץ או אלוהים יודע איפה. כל כולם נופת צופים, מתיקות של רצון
אני כועס על זה שלא רציתי לטפל בהם אבל אני חייבכועס על זה שאני צריך לראות אותם עם חיתולאני כועס על זה שאני צריך לדאוג להםעל זה שהם הפסיקו לדאוג ליעל זה שהפנסיה שלי התחרבנה. רציתי להקדיש את התקופה הזו לעצמי ולא לטפל באף אחדאני כועס על זה שאני כועס. אני כועס על זה שהכל
אוטוטו פסח מגיע. יש משהו בחג הזה שמוציא אותנו מהשגרה. אולי זה הניקיונות, החופש, ואולי זו ההתכנסות המשפחתית סביב שולחן הסדר. שבירת השגרה הזו יכולה להיות מעמסה גדולה, בטח כבני משפחה מטפלים. אבל בנוסף לזה, היא יכולה להיות גם הזדמנות. בתוך שגרת ההתמודדות העמוסה כבני משפחה מטפלים, קשה לעצור כדי לעשות קצת ניקיון וסדר. סדר
לנקות, להעיף או לסדר – שלוש הצעות לקראת פסח Read More »
בעולם של בני משפחה מטפלים, הרצון להיות הכי טוב שאפשר מלווה אותנו לא מעט. אפשר להוסיף לרצון הזה גם חמלה עצמית, כי להיות מספיק טובים זה המון. גם בשבילנו וגם בשבילם. שלמות יכולה להיות דבר מעייף, בטח כשרודפים אחריה בלי הפסקה. הרצון להיות הכי טובים מלווה אותנו בכל מיני תחומים בחיים. למצוא את העבודה הכי
שלמה ויצמן, שמכונה גם “שלמה 300”, הצליח לשבור את הנאחס בעונה הרביעית של “נינג’ה ישראל”. אחרי שתי עונות כושלות בתוכנית, הוא הצליח להגיע אל הקיר. הוא זינק מעל ה”מגה קיר” והוריד שק ענק של ציפיות ואכזבות תוך שהוא מראה לכולם מה הוא שווה. המסלול שלו היה מטריף. גם כשנראה היה כאילו הוא עוד רגע נופל,
כשקרגיבר מגלה שהוא נינג’ה Read More »
